זקנה

 עַל גַּב אִישׁ

עֶצֶב קָמֵל שֶׁל סְתָו

וּמֶתֶק פְּרִיחַת אָבִיב

חַיֵּי אָדָם

חַיֵּי אָדָם,

כְּמַסַּע הַהֵלֶךְ,

דַּרְכּוֹ שְׂדֵה אֲבָנִים.

כָּל אִישׁ אֹסֶף אֶת אֲבָנָיו,

אַבְנֵי חֵן...אַבְנֵי נֶגֶף,

כָּל אִישׁ כְּרֹחַב יָדוֹ,

כָּל אִישׁ כְּמַשָּׂא גַּבּוֹ,

כָּל אִישׁ וּמַסָּעוֹ,

כָּל אִישׁ וּמַשָּׂאוֹ.

מָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לַאֲחֵרִים שֶׁלְּךָ לָעוֹלָם,

מָה שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵר לְעַצְמְךָ יֹאבַד לְתָמִיד.

הַחוֹל זוֹכֵר

 הַחוֹל זוֹכֵר אֶת מַעֲשֵׂה הָרוּחַ וְהַמַּיִם,

הַדְּיוּנָה זוֹכֶרֶת אֶת מַעֲשֵׂי יְצוּרֵי הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם,

הָרוּחַ זוֹכֵר אֶת מַעֲשַׂי,

אֲנִי נִכְתַּב עַל פְּנֵי הַחוֹל...

עוֹזֶבֶת

 עוֹזֶבֶת

הוּא נִצָּב מוּל חַלּוֹנוֹת הַחֹרֶף,

סוּפַת גֶּשֶׁם מַכָּה בַּחַלּוֹן.

"עוֹזֶבֶת" הִיא אוֹמֶרֶת בְּמֹרֶךְ,

סוֹף הַדֶּרֶךְ , שָׁלוֹם שָׁלוֹם..

הוּא אֹרֶז אֶת בְּגָדָיו,

פְּזוּר נֶפֶשׁ.

הִיא נִצֶּבֶת שְׁקֵטָה וְדוֹמֶמֶת,

אוֹסֵף אֶת לִבּוֹ וְחַיָּיו,

אוֹסֵף אֶת לִבּוֹ וְחַיָּיו.

הַגֶּשֶׁם פָּסַק,

הוּא צוֹעֵד בָּרְחוֹב.

בַּחַלּוֹן הִיא נִבֶּטֶת,

כְּמוֹ זִכָּרוֹן רָחוֹק.

מְצִיאוּת

 מְצִיאוּת

הַמְּצִיאוּת הִיא מָה שֶׁאֲנִי מוֹצֵא

מָה שֶׁמּוֹצֵא אוֹתִי

מָה שֶׁאֲנִי מוֹצִיא

מָה שֶׁמּוֹצִיא אוֹתִי

מָה שֶׁאֲנִי מַמְצִיא

מָה שֶׁמַּמְצִיא אוֹתִי

הַמְּצִיאוֹת הֵן מָה שֶׁאֲנִי מוֹצֵא

וְיֵשׁ אֶת הַמְּצִיאוֹת שֶׁאֲנִי מַצִּיעַ

יֵשׁ אֶת הַהַצָּעוֹת

מָה שֶׁאֲנִי הוֹגֶה הוּא מְצִיאוּת

הַמְּיַחֶלֶת לָצֵאת

וּבְלִי אֲנִי

אֵין מְצִיאוּת

שיר ערש לילדי הגן

 שיר ערש לילדי הגן 

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, לְיַד נַחַל אֵיתָן,

בְּצֵל הָעֵצִים,

שָׁכַן לוֹ כְּפָר קָטָן.

בַּיּוֹם עָבְדוּ הָאִכָּרִים בַּמַּטָּעִים וּבַשָּׂדוֹת,

וּבָעֶרֶב הִתְכַּנְּסוּ תַּחַת עֵץ הַתּוּת,

וְהִקְשִׁיבוּ לְסִפּוּרִים וְאַגָּדוֹת.

יוֹם אֶחָד נוֹלְדָה בַּכְּפָר יַלְדָּה קְטַנָּה,

וּשְׁמָהּ דַּעַת,

וְאָכֵן הִיא צָמְחָה לְכָל יוֹדַעַת,

וּבָעֶרֶב מִתַּחַת לְעֵץ הַתּוּת,

הִיא עָנְתָה עַל שְׁאֵלוֹת הָאִכָּרִים,

בְּקוֹל דַּקִּיק אַךְ רָהוּט.

וְדַעַת צָמְחָה וְגָדְלָה וְחָקְרָה,

וְהָיְתָה לְאִשָּׁה חֲכָמָה,

הִיא לָמְדָה וְלִמְּדָה,

וְהַכְּפָר שִׂגְשֵׂג וְהִשְׂכִּיל.

יוֹם אֶחָד בְּעוֹנַת הַקָּטִיף,

הִגִּיעַ אֶל הַכְּפָר מַטִּיף,

וּבָעֶרֶב מִתַּחַת לְתוּת,

סִפֵּר סִפּוּרֵי שְׁטוּת,

וְהַקָּהָל הִקְשִׁיב,

הַקָּהָל הִתְלַהֵב,

"הָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה",

צָוַח הַמַּטִּיף,

וְהַקָּהָל מִתְלַהֵב וּמִתְרַגֵּשׁ,

עַד הַשָּׁעָה שֵׁשׁ,

וְהַקָּהָל בַּכְּפָר עַכְשָׁו שׁוֹאֵל אֶת הַמַּטִּיף,

מָתַי לִזְרֹעַ וּמָתַי קָטִיף,

אֲבָל הַמַּטִּיף מִתַּחַת לְעֵץ הַתּוּת הִמְשִׁיךְ עִם דִּבְרֵי הַשְּׁטוּת,

הַכְּפָר הִדַּרְדֵּר לְאִטּוֹ וְהִסְכִּיל.

וְדַעַת נִשְׁכְּחָה וּבְבוֹא הָעֵת מִן הַכְּפָר הָלְכָה,

עַכְשָׁו לַקָּהָל אֵין דַּעַת,

וּבְאֵין דַּעַת לְקָהָל,

הַיְּבוּל קָרַס, הַמַּטָּע נֶהֱרַס,

הַכְּפָר נָטַשׁ לְגָלוּת.

נוֹתַר רַק עֵץ הַתּוּת.

עֵירֹם

 שׁוֹכֶבֶת עֵירֻמָּה,

לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,

חַמּוּקֶיהָ נְגוֹזֵי אֹפֶק.

דְּיוּנָה...