יום רביעי, 6 בנובמבר 2019

פרחי אביב

פִּרְחֵי הַאָבִיב
חוֹשְפִים אֵת עֵרְוָותָּם,
בתְּשוּקָתָּם להזְדָוֵוג,
לסָּרְסּוּרֵי תָּאָוָותַּם,
דְבוֹרִים וּפָּרְפָּרִים.

יום רביעי, 9 באוקטובר 2019

זיכרונות דיונה

גרגרי החול הם פניני זיכרונה של דיונה,
הם זוכרים את עקבות יצורי החול,
את אחותה הפוחזת רוח סופה,
את השמש על תעתוע גופה הרך.

גרגרי החול זוכרים את נעוריה,
את תשוקת הנדודים,
את כנפי הרוח,
עלעולי סופה מדברית.

גרגרי החול הם פניני זיכרונה של דיונה,
הם זוכרים את עלומי,
את צעדי בחול הרך,
בפחז עלעולי סופה בוערים,
בפחז נעורי,
תאוות נדודים וסער דם.

עכשיו, תחת משא השיחים והגשם,
היא דומעת מענפי הלענה,
את געגועי..
ואני צועד רכות על החול הסולח,
הלוך ודמוע, הלוך וזכור.

יום שני, 11 בינואר 2016

תרגיל בעברית

בעברית
הבשר זכר,
התבונה והחכמה נקבות..גם התקווה,
הידע זכר, הידיעה נקבה..גם האהבה,
האמונה נקבה.. האימון זכר,
הרוח גם זכר וגם נקבה,
גם השמש,
הסבל זכר, הסיבולת נקבה.
האדם זכר והאדמה נקבה..וגם העברית נקבה...

רועה הדיונות

הרוּחַ רוֹעֵה דְיוּנוֹת,
בְּמֵרְח‏ֲבֵי סָבָּא מדבָּר,
זָקֵן הוּא,
אבל לעולם אינו עייף.


יום שישי, 17 באפריל 2015

ברגליים קלות

ברגליִים קָלוֹת,
ברגליִים כָּלוֹת,
בואי קלה,
בואי כלה..
ברגליים קלות,
בעיניים כלות,
בואי כלה,
בואי קלה..

יום שישי, 15 באוגוסט 2014

לא ממש שיר

השיר הזה הוא לא ממש שיר - פשוט עלה בדעתי כמו שעולה בדעתי שיר וכתבתי אותו כאן.

כל אחד הוא התינוק של מישהו,
כל אחד נושא את תקוות אמו,
את חלומות אביו,
כל אחד הוא המשכה של דרך,
של שביל צדדי,
לפעמים..מבוי סתום.

כולנו בני האדמה הזו,
ילדי האלוהים שיצרנו,
כולנו בניהם ובנותיהם של אלילי נפשנו,
נושאים בבשרנו מורשת עתיקה ואדישה.

כולנו ילדי גן העדן,
יורשי גהינום,
קורבנות אמונתנו,
בני קין...

כולנו בני אנוש,
אנוּשִים

יום שישי, 6 בספטמבר 2013

סבא זמן

סבא זמן זורם,
הסתיו בא,
הרוח נושב בגן,
וזורה מילותי.