יום שני, 11 בינואר 2016

תרגיל בעברית

בעברית
הבשר זכר,
התבונה והחכמה נקבות..גם התקווה,
הידע זכר, הידיעה נקבה..גם האהבה,
האמונה נקבה.. האימון זכר,
הרוח גם זכר וגם נקבה,
גם השמש,
הסבל זכר, הסיבולת נקבה.
האדם זכר והאדמה נקבה..וגם העברית נקבה...

רועה הדיונות

הרוח רועה דיונות,
במרחבי סבא מדבר,
זקן הוא,
אבל לעולם אינו עייף.


יום שישי, 17 באפריל 2015

ברגליים קלות

ברגליים קלות,
ברגליים כלות,
בואי קלה,
בואי כלה..
ברגליים קלות,
בעיניים כלות,
בואי כלה,
בואי קלה..

יום שישי, 15 באוגוסט 2014

לא ממש שיר

השיר הזה הוא לא ממש שיר - פשוט עלה בדעתי כמו שעולה בדעתי שיר וכתבתי אותו כאן.

כל אחד הוא התינוק של מישהו,
כל אחד נושא את תקוות אמו,
את חלומות אביו,
כל אחד הוא המשכה של דרך,
של שביל צדדי,
לפעמים..מבוי סתום.

כולנו בני האדמה הזו,
ילדי האלוהים שיצרנו,
כולנו בניהם ובנותיהם של אלילי נפשנו,
נושאים בבשרנו מורשת עתיקה ואדישה.

כולנו ילדי גן העדן,
יורשי גהינום,
קורבנות אמונתנו,
בני קין...

כולנו בני אנוש,
אנוּשִים

יום שישי, 6 בספטמבר 2013

סבא זמן

סבא זמן זורם,
הסתיו בא,
הרוח נושב בגן,
וזורה מילותי.

שנה טובה

שנה טובה לכל היילודים,
אני מאחל עד מאה ועשרים,
שנה טובה לכל הנלחמים על גבם,
אילו שהגיע תורם למות,
אני מאחל להם ולעצמי מוות קל ונעים,
אני לא מאחל להם עד מאה ועשרים,
אם הם סובלים.
שכן אנו נולדים אל מותנו בקרב לצאת,
אנחנו מסיימים את חיינו בקרב להישאר,
ויוצאים בכל זאת...
שנה טובה לכל החיילים המסיירים בגבול,
אשר ישובו לביתם חיים,
שנה טובה לכל החיילים המסיירים ללא גבול,
אשר לא ישובו עוד.
שנה טובה לאדמה שקבלנו לחיות עליה,
שנולדנו לה כבניה לאמהות שלנו,
שתקבל אותנו בסוף המסלול,
בתום המסע,
עד מאה ועשרים,
פחות או יותר,
ומי יותר,
ומי פחות,
ומי?
הייחוד שיהיה בשנה הבאה עלינו למוזר,
הוא שרוב עתידנו צפוי לנו בקווים כלליים,
כנובע מהספירה המסודרת מלידה עד מוות,
ואנחנו חוגגים את מותנו בכל יום הולדת,
ואני...
אני מאחל לעצמי שום דבר,
השנה שחלפה הייתה טובה,
השנה שתבוא תהיה טובה,
כמו כל יום וכל שנה אני מהרהר בענייני,
מגחך קמעה ו...
"שנה טובה..."

יום שבת, 9 במרץ 2013

ציפורים נודדות

שם חלפו ציפורים נודדות,
על פני חלקת שמיים,
כמו רוח סועה.

שם חלפו עלומי הנודדים,
על פני דיונה נשכחת,
כמו סופת חול.

שם נשאתי רגליים עייפות,
בארץ עזובה,
על פני חלקת חיי..
הלכתי..

שם היה סתיו שקט,
בתום קיץ בוער.
שם דומעת הלענה,
טל עם שחר,
שם פלג צונן,
ניגר בין אבנים קשות..
מים חיים..