1987

לנוּע פני החוֹלִית לְאט..

להוֹתִּיר עקבות..

בלְבד הזה..

  

    *

עָזוֹז אלוהי המִלחמה..

בִּמלוֹא זֶקֶף גווֹ.. נִצָב..

תשע זרועותיו

מבטִיחוֹת את מוֹתך..

עיניו בּוֹערוֹת בְּזָעָם –

לא יכבה.

מהִיר כמו מחשֶבֶת..

 אבדוֹן..

אוֹמץ לִיבּוֹ הכנעני..

ומפָּלתוֹ המובטחת..

העֶצֶב ביציבה..

ואתה סח לנפשךָ:

"איזה מזל שזוּ רק..

צָלמִית של חֶרֶס..."

        *

מלכּוֹדוֹת יוֹקש הנווד

למִילִים שתבואנה..

שתיפולנה בפחי געגועיו..

בפחי נֶפֶש...

        *

בּגדיִיךְ נוֹפלִים ונוֹשְרִים

כמו תרמִית של מיִם וסהר..

כוכבַי מאִיטִים מסלוּלם,

כמו רוּח של ים או יער.

עקוּד וקשוּר באהבתִי

וצוֹעֵן ונווד עדיִין..

נוֹשק אוֹתךְ אהוּבתִי

באֵש על כפוֹת ידיִים

נוֹפלִים עכשיו גם בְּגדָי

כמוֹ סמרְטוּטיו המרוּמִים

של המֶלֶך..עכשיו אנִי שה

ועוֹלָה

ועבדךְ הנִקלֵה

על אם דֶרֶך

*