יום שבת, 3 בדצמבר 2011

בני קורא בספר

אני קורא בשאה נאמה,
וכבר לילה,
ובני בן השש,
קורא בספרו,
במיטתו..בקול רם..
...אבי מחייך בקברו..

המלצת קריאה - שאה נאמה

כותר : שָאהּ נָאמֶה
המחבר: פִרְדוֹסִי
תרגום: אליעזר כגן
הוצאה: ספרית פועלים 1977


אבי ידע שורות רבות של שאה נאמה בערבית..והיה מדקלם אותן ברגש..

יום שישי, 25 בנובמבר 2011

קידה ראשונה

כְּנִיסָּה..
הכּל כּבר ידוּע.
בפֶּתָּח זֶה,
מַשְאִיר הכּל,
לרֶגָע רֵיק.
לִבִּי מְחיֵיךְ,
בְּלִי דעת מה..
קִידָה..

שמונה צעדים

שמונה צעדים,
חֵץ מְזָמְזֵם,
קִידָה,
אני חסר מטרה.


       *


פָּתּוּחַ לִשְמוֹנה כִּיוּוּנִים,
..חסר מטרה,
..קידה.


        *
מֵרִים את קָשְתִּי (אוּצִ'י אוֹ קוֹשִי)..
מֵרִים אֵת הבּוֹקֵן (מִיגִי נוֹ ג'וֹ דָאן)..
 דורך..
   משחרר..
 משוחרר,
מרים,
דוֹרך, 
מְשָחְרר,
החִצִים זוֹרמים מקשתי כמו..
צִפָּרִים נוֹדְדוֹת..
קִידָה..

יום רביעי, 23 בנובמבר 2011

בראש מורם

בראש מוּרם,
בלב נִשְבּר,
מהלך אדם..
מוֹתוֹ מוּבטח לוֹ..
בְּראש מוּרְכּן,
שותה מי גֵב,
על בִּרְכּיו..
בלב נשבר..
אלוהי הבשר..
לא יקים את גופו.
במי גב צלולים נשקף,
כאב חייו..
נשקפת אהבתו..
בראש מורם יקום לדרכו..
בלב נשבר הולך..
באשר ילך..
ורק מי גֵב דְמוּעִים,
יזכרו אותו בראש מורכן,
בראש מורם,
בלב נִשְבָּר..

יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

אחרי עשרים שנים (לאשה שאני אישה)

אחרי עשְרִים שנה..
אַתְּ עדיִין אוֹר..
על מיִם.


אנִי עדיִין אֶבֶן 
בִּשְדה מכִּים..
עדייִן את מְפַכָּה בִּי
כְּמוֹ מעיין
בְּתּוך לְבַבִי
אוֹרְ נָהר



יום רביעי, 2 בנובמבר 2011

צמא

כי ישא אדם את צמאונו,
ומצא מים חיים..
ורווח לו..
אם צער ישא
ימצא נחמה
ורווח לו..
ואם ישא אהבה
יהיה לאיש מאושר

יום רביעי, 12 באוקטובר 2011

בחצר

אני יושב בחצר..
וקולם של בָּנַי עולה'
עם קול המים הזורמים,
איזו המולה שמחה...

בחצר

בחצרי יש כל שחסר לי כל חיי: מים וצל!!

אמירות


אנשים משועממים הם אנשים משעממים.


אנשים מעוניינים הם אנשים מעניינים. 


מה שאתה מוותר עליו - אתה שולט בו.


מה שאינך יכול לוותר עליו - שולט בך.


כל יום הוא יום יפה, לא כל יום הוא יום שמח.


הקרב היחידי ששווה להשתתף בו הוא הקרב על החינוך.
הקרב היחידי בו שני הצדדים מנצחים בו הוא הקרב על החינוך.


מה שאתה נותן לאחרים שלך לעולם.


כשאתה מוזמן לארוחה אצל זאבים, תבדוק טוב אם הוזמנת בתור אורח או בתור מנה./ערבי עתיק


אני לא עושה עשרים דברים אני עושה דבר אחד בעשרים מקומות - אותי.


קנאה היא השוואת אורו של האחר לצל שלי/ולמן י. (ניסוח מחדש עזיז סובח)

יום חמישי, 4 באוגוסט 2011


צדדים מבוארים

לכל עניין יש..
צד אפל וצד מואר,
לכל יש צד מוכר..
וצד מוזר..


לפעמים אדם מציץ..
לתוכי עצמו ושר..
לפחות מצדו המוכר -
מאשר את דבר היותו..
..פירושו להיות מאושר.


לפעמים הוא מביט -
בפנימו..ומשהו מוזר..
שאינו מוכר..משהו קר..
מביט בפניו והוא ..
עני ודל..
אוי לאותו רגע..
..הוא אומלל..

חלום 1980

על פני הדרכים רצה המכשפה,
עירומת ירכיים נמהרה ולוהבת,
בעקבותיה רצים הכלבים,
כמו סער זועם מתופת בוערת.
יפה וחשוקה כלבת אבדון,
פרוצה ומשוגעת תרוץ,
ואין לה מלך מושל או אדון,
ואני עבדה הרצוץ.
ערוותה לכל היא חושפת,
יפה וגמישה חתולה,
את כל אברי היא שורפת,
עגבים פרי יבולה.
והבוקר מאיר כמו סתיו,
גופי בה ישק זעזוע,
והלילה נסוג מפניו..
קץ חלום....תעתוע.
"...והבוקר עלה..."
אלוהי האִשה והאיש,
מבִּיט בחוסר אונַי..
וּמחְרִיש...


מספד לחברי בקחתו את חייו (1991)

אוריה לא היית חיתי,
נער מטורף..
שפכת דמים..דמיך..
שפכְתִּי דְמעִים עליךָ.

את מותך ביקשת,
ואני התמים
את חייך ביקשתי,
- ולא זכיתי!!
ולא זכית..
ולא זוכיתי!!
אשמיך נוקבים את מאורַי
את חיָיִ..

אני שואל את עצמי
מתי יתמו
מילותי?
איך אוכל לשכוח שברחת?

יקשה ממני לשכוח איך
נואלתָּ לברוח מחייך.

אתה נח בשלום על משכבך
ואני איני יכול לנוח בשלום על משכבי
אתה מת ומטורף עד כלות
ואני כלה ומת וחי
בטירוף
הזוי וכאוב בגדת בחיי
במותך
נוח בשלום על משכבך
אני
כבר לא אנוח עוד

אוריה נערי,
אתה כבשת הרש,
אני הרש.
את מותך הורשת לי,
את שגעון חייך האבודים..
אוריה..
את הבדידות אוריה ירשתי
מחיי..
ועכשיו שאתה קבור באדמה העיוורת
אני מעמיס גם את מותך על גבי,
והולך לשלום..
..אוריה..

פריחת נואית קוצנית

באמצע החָמָדָה,
 נוֹאִית קוֹצָנִית,
 חושֶפֶת,
 את ערוות פרחיה האדוּמִים..
 ללא בּוּשָה...

שיח

שיח מדברי..
שר ברוח החמה..
שיר קוצני דוקר..

שיח שיר

לי : בין ענפים שמוטים
אני : רגלי הולכות בשביל עתיק
לי : מוביל אלי מפתן
אני : דלתות מקדש חרב
לי : בשקט אכנס שם
אני: אביט בפני האל
לי : אכרע לתוך תפילה

שיטה

שם בצומת שבילים נשכחת,
עץ שיטה זקן,
צופה אל אופק חיי,
מביט אל חולות המדבר,
ומניד צמרת ראשו..
בתוגה..

ערבה

על ענפי ערבה,
כפופת שנים,
מקפץ פשוש..
עול ימים...


*


עץ שחוח..
עייף..
צופה אל אופק הזמן..

יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

הרהור אחר

אני הוגה..
יומם..בלילה..

שווי משקל

גופי צונח..
נופל..
ונח..


*


אני מחזיק בקָּשְתִּי..
על רֶגֶל אחת..
דורך..
ויורה..
על רגל אחת..

הרהור

מותי הולך איתי..
באשר אלך..
כמו שמש אפלה,
כך הוא מאיר את דרך החתחתים והתעתועים....
הקרויה חיי..
*
אני המחזיק במעט..
ומעט ממני..
מחזיק חזק..
בי..
השאר שייך לאחרים..

ניצוצות

אנִי משחִיז פְּלדָה לוֹהֶטֶת..
נִיצוֹצות עפִים,
ידי אוחֶזֶת ברזל,
אגלי טל נִיגרים..
באורה של שֶמֶש בוקר,
ניצוצות..
ידִי אוחזת מים..
ילדי הולך ומְחייך..
ניצוֹצות בעיניו,
ידי אוחֶזֶת בידו..
נִיצוצוֹת...


*


עֵת על פני הגֶשֶר,
שר הרוּחַ לצִיפור,
רְדִי חמדת נפשִי,
אלֵי מִדְבָּר גדול,
בָּא אוֹר...

יום שני, 18 ביולי 2011

עשבי בר

צְרוֹר עִשְבֵּי בָּר,
פּוֹרֵט עָל לִבִּי,
נִימת גָעגוּעִים,
תּלוּי בּקצה תּרְמִילִי...


*


הבאתי לך,
מרווה וגָעְדה,
קשוּרות במשִיחת צֶמֶר,
אדוּמה...
למען ניטִיב להִיפרד...

יום רביעי, 15 ביוני 2011

מעודי חלמתי סופה

מעוֹדִי חלמְתִּי סוּפה,
בּכל מאוֹדִי..
געְגוּעָי לא ידעוּ גבוּלה..

יום שלישי, 14 ביוני 2011

אשלייה (1978)

האשליה היא אמת
אשר מנוולים
גנבו את
החומר מגופה.
ובאין לה רגליים,
היא עפה
מאדם לאדם
עד אשר תמצא נפש
אשר תגשים אותה - או אז נקרא לה:
חזון..

שעון החול

שעון החול סופר את גרגרי
הזמן..
כמו שהם ניגרים אחד לאחד
מודד מספר לרגעים
שביזבזתי

שעון הלב סופר את
הלמות הדם
כמו שהוא זורם בפחדי
וריגושי תאוותי,
מודד מספר לרגעים
שבזזתי...

חוסר אונים

אלוֹהי האִשה והאִיש
מבִּיט בחוֹסר אוֹנָי
וּמחריש..

ספק

"נעלה מכל ספק"!
כך אומרים
הפחדנים,
חסרי בינה..
וכי יש נעלה מספק?
ספק בליבי..

פיוט מדברי

א.
כָּל יָמַי בִּקַּשְׁתִּי..
לרכּוֹב אֵת עַנְנֵי הַסְּעָרָה..
סוּפוֹת
הַחוֹל..
וְנִמְצֵאתִי הוֹלֵךְ אַחַר
סְעָרוֹת לִבִּי..
הָעֲקֵבוֹת
בַּחוֹל..

ב.
אֱלוֹהֵי הָאָדָם
עֶשֶׂר יָדוֹת לוֹ..
וְכֻלָּן בְּרִיאָה,
מַעֲשֶׂה חוֹשֵׁב..
אֱלוֹהֵי הָנָקָם
תֵּשַׁע יָדוֹת לוֹ
וְכֻלָּן לַהַט
הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת...
אַרְבַּע יָדוֹת לַמִּזְבֵּחַ
וְהָיָה כִּי ,תּאחָז בָּן

והָיִיתָּ שֶׂה לָעוֹלֶה...
אַהֲבָתִי שְׁתֵי יָדַיִם
לָהּ..
מחֲתֶכֶת בִּי כְּמוֹ
הָיְתָה חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת..
.... בְּלַהַט..
כְּמוֹ הָיִיתִי שֶׂה לָעוֹלֶה... .

ג.
עַנְפֵי הָרוֹתֶם
אָחוּזִים
זֶה בִּפְרַחֵיה
שֶׁל
זוֹ

 
ד.
צֵל כָּבֵד
נוֹפֵל
פָּנַי מִישׁוֹר
הָאֲבָנִים
ענְני חוֹל
נוֹסְעִים
עִם
רוּחַ קָדִים
ה.
צוּקָי בָּדָד יעמוֹדוּ..
לְבָבִי
מַחְרִישׁ בִמְלַאכְתּוֹ..
אוֹר
רַךְ וְעָצוּב
עוֹלֶה
מִמַּסָּע חַיַּי..

ו.
אֶבֶן
עַל אֶבֶן
סֶלַע
עַל גַּבֵּי
סֶלַע
מִתָּמֵר רוּג'וּם
בּוֹדֵד
מֵטִּיל צִילוֹ
פְּנֵי
מִדְבָּר טוֹעִים

ז.

על גַב
אִיש,
נִישא צָעָר..
קמֵל..
של סְתַּו,
ומֶתֶּק..
פְּרִיחָת אָבִיב...

ח.

ידי רועדות,
ברכי כושלות,
אלוהי החול..
חזקני נא עוד רק
הפעם הזו..
וניקמתי את
שתי עיניי
גבי הכואב
לבבי השבור
והעצב הזה
שאין לו
סוף ותיכלה.

יום שני, 13 ביוני 2011

קשת 1980

נתתִי
חץ במיתר..
הקֶשֶת....
נרעָד המיתר..

כְּפוּפה קשְתִּי,
תּוֹמֶכֶת בחץ..
לקראת מעופו..
כמעט...כבר מזנק..
החץ לדרכו.....

רגע לא יתואר....

1980

על דֶרֶך אפורה
אמֵלוּת..
עץ ישן..
ציפורים שחורות אין נִיע..
הֶלֶך עייף..
קדרוּת שמי ברזל..
ענני סוּפה..

1987

לנוּע פני החוֹלִית לְאט..
להוֹתִּיר עקבות..
בלְבד הזה..
  
    *

עָזוֹז אלוהי המִלחמה..
בִּמלוֹא זֶקֶף גווֹ.. נִצָב..
תשע זרועותיו
מבטִיחוֹת את מוֹתך..
עיניו בּוֹערוֹת בְּזָעָם –
לא יכבה.
מהִיר כמו מחשֶבֶת..
 אבדוֹן..
אוֹמץ לִיבּוֹ הכנעני..
ומפָּלתוֹ המובטחת..
העֶצֶב ביציבה..
ואתה סח לנפשךָ:
"איזה מזל שזוּ רק..
צָלמִית של חֶרֶס..."

        *

מלכּוֹדוֹת יוֹקש הנווד
למִילִים שתבואנה..
שתיפולנה בפחי געגועיו..
בפחי נֶפֶש...

        *

בּגדיִיךְ נוֹפלִים ונוֹשְרִים
כמו תרמִית של מיִם וסהר..
כוכבַי מאִיטִים מסלוּלם,
כמו רוּח של ים או יער.

עקוּד וקשוּר באהבתִי
וצוֹעֵן ונווד עדיִין..
נוֹשק אוֹתךְ אהוּבתִי
באֵש על כפוֹת ידיִים

נוֹפלִים עכשיו גם בְּגדָי
כמוֹ סמרְטוּטיו המרוּמִים
של המֶלֶך..עכשיו אנִי שה
ועוֹלָה
ועבדךְ הנִקלֵה
על אם דֶרֶך

*

ויצא השמש לרעות

ויצא השֶמֶש לִרְעוֹת
עננִים..
ויצא קָדִים לנהוֹג..
עָנְנֵי סוּפה..
ואצֵא אנִי  המשוּלח..
לִרְאוֹת כל אילוּ..

1997 - שחפת


שִׁירִים לַיָּמִים רָעִים

א.
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ אֱלוֹהַי,
אֱלוהֵי הַבַּרְזֶל,
אֱלוֹהֵי הָאֵשׁ וְהַמַּיִם..

כִּי רָעָה נֶגֶד פָּנַי..
בְּבַרְזֶל.
כִּי אֵשׁ נֶגֶד פָּנַי..
וְאֵין לִי מַיִם
לְמוּת
בָּהֶם..ּ

ב.
וְהִנֵּה נִשְׁבַּר גּוּפִי הֶעָלוּב
וּמָעַל בִּי..
וְעַתָּה אֲנִי מֻכֶּה אֶרְצֶה לָמוּת..
וּפָנַי נֶגֶד הֲרָעָה הַזּוֹ..
נִבְזוּת הַבָּשָׂר..
חֲלִישׁוּת
וְאֵין לִי אֶלָּא לִשְׁכַּב. .
וְלִהְיוֹת לָאֲדָמָה.

יום ראשון, 12 ביוני 2011

דמעות

דמעות

והלכתי בדרך המלחמה,
דם ניגר על גבי..
דמעות ניגרו מעיני..
ומחצה זרועי
את אויב גופי
דם ניגר על גבי
דמעות ניגרו מעיני
ובברזל אחזה ידי
דם ניגר על גבו
דמעות ניגרו מעיני

והלכתי בדרך התאווה
אש ניגרה על גבי
דמעות ניגרו מעיני..
ומחצה זרועה את גופי
דמי ניגר על גבי
דמעות ניגרו מעיני

ובא מותי לקחתני..
ואני מוטל על גבי הייתי..
ולא היה ברזל בידי..
ולא היה דם על גבי..
ולא היו דמעות בעיני..

והלכתי בדרך האהבה
וזיכרון הדם על גבי..
ואין ברזל בידי..
דמעות ניגרו מעיני..
דמעות ניגרו מעיני..
מעיני..

יום שלישי, 24 במאי 2011

קדחת מערות 1983

והייתי כאחד האדם..
וחליתי.
אין אונים שוכב גופי..
כמו היה חפץ..עלוב...
והייתי ככלב מושלך..
לרחוב..
ואיבוש...
ולא מחלתי לגופי,
עד היום הזה!