שיר ערש לילדי הגן

 שיר ערש לילדי הגן 

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, לְיַד נַחַל אֵיתָן,

בְּצֵל הָעֵצִים,

שָׁכַן לוֹ כְּפָר קָטָן.

בַּיּוֹם עָבְדוּ הָאִכָּרִים בַּמַּטָּעִים וּבַשָּׂדוֹת,

וּבָעֶרֶב הִתְכַּנְּסוּ תַּחַת עֵץ הַתּוּת,

וְהִקְשִׁיבוּ לְסִפּוּרִים וְאַגָּדוֹת.

יוֹם אֶחָד נוֹלְדָה בַּכְּפָר יַלְדָּה קְטַנָּה,

וּשְׁמָהּ דַּעַת,

וְאָכֵן הִיא צָמְחָה לְכָל יוֹדַעַת,

וּבָעֶרֶב מִתַּחַת לְעֵץ הַתּוּת,

הִיא עָנְתָה עַל שְׁאֵלוֹת הָאִכָּרִים,

בְּקוֹל דַּקִּיק אַךְ רָהוּט.

וְדַעַת צָמְחָה וְגָדְלָה וְחָקְרָה,

וְהָיְתָה לְאִשָּׁה חֲכָמָה,

הִיא לָמְדָה וְלִמְּדָה,

וְהַכְּפָר שִׂגְשֵׂג וְהִשְׂכִּיל.

יוֹם אֶחָד בְּעוֹנַת הַקָּטִיף,

הִגִּיעַ אֶל הַכְּפָר מַטִּיף,

וּבָעֶרֶב מִתַּחַת לְתוּת,

סִפֵּר סִפּוּרֵי שְׁטוּת,

וְהַקָּהָל הִקְשִׁיב,

הַקָּהָל הִתְלַהֵב,

"הָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה",

צָוַח הַמַּטִּיף,

וְהַקָּהָל מִתְלַהֵב וּמִתְרַגֵּשׁ,

עַד הַשָּׁעָה שֵׁשׁ,

וְהַקָּהָל בַּכְּפָר עַכְשָׁו שׁוֹאֵל אֶת הַמַּטִּיף,

מָתַי לִזְרֹעַ וּמָתַי קָטִיף,

אֲבָל הַמַּטִּיף מִתַּחַת לְעֵץ הַתּוּת הִמְשִׁיךְ עִם דִּבְרֵי הַשְּׁטוּת,

הַכְּפָר הִדַּרְדֵּר לְאִטּוֹ וְהִסְכִּיל.

וְדַעַת נִשְׁכְּחָה וּבְבוֹא הָעֵת מִן הַכְּפָר הָלְכָה,

עַכְשָׁו לַקָּהָל אֵין דַּעַת,

וּבְאֵין דַּעַת לְקָהָל,

הַיְּבוּל קָרַס, הַמַּטָּע נֶהֱרַס,

הַכְּפָר נָטַשׁ לְגָלוּת.

נוֹתַר רַק עֵץ הַתּוּת.