אשה כאובה

אִשה כְּאוּבה,
נפתלת סביב יסוּרי בשרה,
מבקשת מרגוע,
נלחֶמֶת,
ואנִי נִצב מנֶגֶד,
חסר אוֹנִים,
ואין בידִי להושִיע,
את יסוּרי בשרה..
לוּ רק יכולתי לשאת אוֹתם במקומה..

המעשה בגבירת הלבבות והנווד

היא הייתה גבירת הלבבות,
אהובה היה נווד ניקלה.
היא בשמלת תחרה ושש,
הוא סמרטוטי קבצן לובש.
היא בארמון עטור,
הוא בשדות יגור.
יופייה היה לסיפור אגדה,
שמו ופניו נשכחו בשממה.
היא אותו אהבה עד כלותו,
הוא אותה אהב עד מותו.

קרב לילה

אתמול בלילה,
ניעורה בזעם..
האישה..
בשל זמזום של
יתושה.
זו ספקה כפיים,
חרקה שיניים..
וזו חבטה כנפיים,
וזימזומיים..
האשה והיתושה,
פצחו בקרב חסר בושה,
"..תביא כִּילה!!.."
קראה כּלה..
וכך באמצע הליל
חופה היצוע
בבד הצנוע
אבל...
לאחר מעשה החיפוי 
נותר אותו חרק בזוי
בתוך הכילה..
ושוב מריבה
חסרת בושה
בין אשתי שתחיה לעד
ליתושה שתמות לבד
ולבסוף
במחיאת כף מלאת כבוד
נמרח אותו חרק חובב השוד
ושקט
בא

דובדבן בחצר

הדובדבן בחצרי
צעיר..זקוף..
העלה שני ענפים חדשים
מתוך אמונה עיוורת
בעתיד ירוק ופורח...

בני קורא בספר

אני קורא בשאה נאמה,
וכבר לילה,
ובני בן השש,
קורא בספרו,
במיטתו..בקול רם..
...אבי מחייך בקברו..

המלצת קריאה - שאה נאמה

כותר : שָאהּ נָאמֶה
המחבר: פִרְדוֹסִי
תרגום: אליעזר כגן
הוצאה: ספרית פועלים 1977


אבי ידע שורות רבות של שאה נאמה בערבית..והיה מדקלם אותן ברגש..

קידה ראשונה

כְּנִיסָּה..
הכּל כּבר ידוּע.
בפֶּתָּח זֶה,
מַשְאִיר הכּל,
לרֶגָע רֵיק.
לִבִּי מְחיֵיךְ,
בְּלִי דעת מה..
קִידָה..