זקנה

 עַל גַּב אִישׁ

עֶצֶב קָמֵל שֶׁל סְתָו

וּמֶתֶק פְּרִיחַת אָבִיב

חַיֵּי אָדָם

חַיֵּי אָדָם,

כְּמַסַּע הַהֵלֶךְ,

דַּרְכּוֹ שְׂדֵה אֲבָנִים.

כָּל אִישׁ אֹסֶף אֶת אֲבָנָיו,

אַבְנֵי חֵן...אַבְנֵי נֶגֶף,

כָּל אִישׁ כְּרֹחַב יָדוֹ,

כָּל אִישׁ כְּמַשָּׂא גַּבּוֹ,

כָּל אִישׁ וּמַסָּעוֹ,

כָּל אִישׁ וּמַשָּׂאוֹ.

מָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לַאֲחֵרִים שֶׁלְּךָ לָעוֹלָם,

מָה שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵר לְעַצְמְךָ יֹאבַד לְתָמִיד.

הַחוֹל זוֹכֵר

 הַחוֹל זוֹכֵר אֶת מַעֲשֵׂה הָרוּחַ וְהַמַּיִם,

הַדְּיוּנָה זוֹכֶרֶת אֶת מַעֲשֵׂי יְצוּרֵי הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם,

הָרוּחַ זוֹכֵר אֶת מַעֲשַׂי,

אֲנִי נִכְתַּב עַל פְּנֵי הַחוֹל...

עוֹזֶבֶת

 עוֹזֶבֶת

הוּא נִצָּב מוּל חַלּוֹנוֹת הַחֹרֶף,

סוּפַת גֶּשֶׁם מַכָּה בַּחַלּוֹן.

"עוֹזֶבֶת" הִיא אוֹמֶרֶת בְּמֹרֶךְ,

סוֹף הַדֶּרֶךְ , שָׁלוֹם שָׁלוֹם..

הוּא אֹרֶז אֶת בְּגָדָיו,

פְּזוּר נֶפֶשׁ.

הִיא נִצֶּבֶת שְׁקֵטָה וְדוֹמֶמֶת,

אוֹסֵף אֶת לִבּוֹ וְחַיָּיו,

אוֹסֵף אֶת לִבּוֹ וְחַיָּיו.

הַגֶּשֶׁם פָּסַק,

הוּא צוֹעֵד בָּרְחוֹב.

בַּחַלּוֹן הִיא נִבֶּטֶת,

כְּמוֹ זִכָּרוֹן רָחוֹק.

מְצִיאוּת

 מְצִיאוּת

הַמְּצִיאוּת הִיא מָה שֶׁאֲנִי מוֹצֵא

מָה שֶׁמּוֹצֵא אוֹתִי

מָה שֶׁאֲנִי מוֹצִיא

מָה שֶׁמּוֹצִיא אוֹתִי

מָה שֶׁאֲנִי מַמְצִיא

מָה שֶׁמַּמְצִיא אוֹתִי

הַמְּצִיאוֹת הֵן מָה שֶׁאֲנִי מוֹצֵא

וְיֵשׁ אֶת הַמְּצִיאוֹת שֶׁאֲנִי מַצִּיעַ

יֵשׁ אֶת הַהַצָּעוֹת

מָה שֶׁאֲנִי הוֹגֶה הוּא מְצִיאוּת

הַמְּיַחֶלֶת לָצֵאת

וּבְלִי אֲנִי

אֵין מְצִיאוּת

שיר ערש לילדי הגן

 שיר ערש לילדי הגן 

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, לְיַד נַחַל אֵיתָן,

בְּצֵל הָעֵצִים,

שָׁכַן לוֹ כְּפָר קָטָן.

בַּיּוֹם עָבְדוּ הָאִכָּרִים בַּמַּטָּעִים וּבַשָּׂדוֹת,

וּבָעֶרֶב הִתְכַּנְּסוּ תַּחַת עֵץ הַתּוּת,

וְהִקְשִׁיבוּ לְסִפּוּרִים וְאַגָּדוֹת.

יוֹם אֶחָד נוֹלְדָה בַּכְּפָר יַלְדָּה קְטַנָּה,

וּשְׁמָהּ דַּעַת,

וְאָכֵן הִיא צָמְחָה לְכָל יוֹדַעַת,

וּבָעֶרֶב מִתַּחַת לְעֵץ הַתּוּת,

הִיא עָנְתָה עַל שְׁאֵלוֹת הָאִכָּרִים,

בְּקוֹל דַּקִּיק אַךְ רָהוּט.

וְדַעַת צָמְחָה וְגָדְלָה וְחָקְרָה,

וְהָיְתָה לְאִשָּׁה חֲכָמָה,

הִיא לָמְדָה וְלִמְּדָה,

וְהַכְּפָר שִׂגְשֵׂג וְהִשְׂכִּיל.

יוֹם אֶחָד בְּעוֹנַת הַקָּטִיף,

הִגִּיעַ אֶל הַכְּפָר מַטִּיף,

וּבָעֶרֶב מִתַּחַת לְתוּת,

סִפֵּר סִפּוּרֵי שְׁטוּת,

וְהַקָּהָל הִקְשִׁיב,

הַקָּהָל הִתְלַהֵב,

"הָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה",

צָוַח הַמַּטִּיף,

וְהַקָּהָל מִתְלַהֵב וּמִתְרַגֵּשׁ,

עַד הַשָּׁעָה שֵׁשׁ,

וְהַקָּהָל בַּכְּפָר עַכְשָׁו שׁוֹאֵל אֶת הַמַּטִּיף,

מָתַי לִזְרֹעַ וּמָתַי קָטִיף,

אֲבָל הַמַּטִּיף מִתַּחַת לְעֵץ הַתּוּת הִמְשִׁיךְ עִם דִּבְרֵי הַשְּׁטוּת,

הַכְּפָר הִדַּרְדֵּר לְאִטּוֹ וְהִסְכִּיל.

וְדַעַת נִשְׁכְּחָה וּבְבוֹא הָעֵת מִן הַכְּפָר הָלְכָה,

עַכְשָׁו לַקָּהָל אֵין דַּעַת,

וּבְאֵין דַּעַת לְקָהָל,

הַיְּבוּל קָרַס, הַמַּטָּע נֶהֱרַס,

הַכְּפָר נָטַשׁ לְגָלוּת.

נוֹתַר רַק עֵץ הַתּוּת.

עֵירֹם

 שׁוֹכֶבֶת עֵירֻמָּה,

לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,

חַמּוּקֶיהָ נְגוֹזֵי אֹפֶק.

דְּיוּנָה...

ברוך אתה

אלוהי

החול,

אלוהי העול.

אלוהי,

הכל..

שעשית אותי,

ללכת אחרי,

העקבות בחול.

והלכתי,

הלוך הלכתי,

ארבעים שנה,

הייתי לדור המדבר,

משאי היה מסעי,

לילות וימים,

שנה טובה.

גשם

 גֶשֶם יורד לאט,

כבֵד ואִיטִי,

גֶשֶם מהורהר,

ובאין רוּח,

הדְיּוּנָה שותה ונושֶמֶת,

יצורֵי החול ישנִים,

מְחָכִּים לאט,

גם אנִי מחכה..לאט,

אנִי מקשִיב,

לאט.

פרחי אביב

פִּרְחֵי הַאָבִיב
חוֹשְפִים אֵת עֵרְוָותָּם,
בתְּשוּקָתָּם להזְדָוֵוג,
לסָּרְסּוּרֵי תָּאָוָותַּם,
דְבוֹרִים וּפָּרְפָּרִים.

זיכרונות דיונה

גרגרי החול הם פניני זיכרונה של דיונה,
הם זוכרים את עקבות יצורי החול,
את אחותה הפוחזת רוח סופה,
את השמש על תעתוע גופה הרך.

גרגרי החול זוכרים את נעוריה,
את תשוקת הנדודים,
את כנפי הרוח,
עלעולי סופה מדברית.

גרגרי החול הם פניני זיכרונה של דיונה,
הם זוכרים את עלומי,
את צעדי בחול הרך,
בפחז עלעולי סופה בוערים,
בפחז נעורי,
תאוות נדודים וסער דם.

עכשיו, תחת משא השיחים והגשם,
היא דומעת מענפי הלענה,
את געגועי..
ואני צועד רכות על החול הסולח,
הלוך ודמוע, הלוך וזכור.

תרגיל בעברית

בעברית
הבשר זכר,
התבונה והחכמה נקבות..גם התקווה,
הידע זכר, הידיעה נקבה..גם האהבה,
האמונה נקבה.. האימון זכר,
הרוח גם זכר וגם נקבה,
גם השמש,
הסבל זכר, הסיבולת נקבה.
האדם זכר והאדמה נקבה..וגם העברית נקבה...

רועה הדיונות

הרוּחַ רוֹעֵה דְיוּנוֹת,
בְּמֵרְח‏ֲבֵי סָבָּא מדבָּר,
זָקֵן הוּא,
אבל לעולם אינו עייף.

ברגליים קלות

ברגליִים קָלוֹת,
ברגליִים כָּלוֹת,
בואי קלה,
בואי כלה..
ברגליים קלות,
בעיניים כלות,
בואי כלה,
בואי קלה..

לא ממש שיר

השיר הזה הוא לא ממש שיר - פשוט עלה בדעתי כמו שעולה בדעתי שיר וכתבתי אותו כאן.

כל אחד הוא התינוק של מישהו,
כל אחד נושא את תקוות אמו,
את חלומות אביו,
כל אחד הוא המשכה של דרך,
של שביל צדדי,
לפעמים..מבוי סתום.

כולנו בני האדמה הזו,
ילדי האלוהים שיצרנו,
כולנו בניהם ובנותיהם של אלילי נפשנו,
נושאים בבשרנו מורשת עתיקה ואדישה.

כולנו ילדי גן העדן,
יורשי גהינום,
קורבנות אמונתנו,
בני קין...

כולנו בני אנוש,
אנוּשִים

סבא זמן

סבא זמן זורם,
הסתיו בא,
הרוח נושב בגן,
וזורה מילותי.

שנה טובה

שנה טובה לכל היילודים,
אני מאחל עד מאה ועשרים,
שנה טובה לכל הנלחמים על גבם,
אילו שהגיע תורם למות,
אני מאחל להם ולעצמי מוות קל ונעים,
אני לא מאחל להם עד מאה ועשרים,
אם הם סובלים.
שכן אנו נולדים אל מותנו בקרב לצאת,
אנחנו מסיימים את חיינו בקרב להישאר,
ויוצאים בכל זאת...
שנה טובה לכל החיילים המסיירים בגבול,
אשר ישובו לביתם חיים,
שנה טובה לכל החיילים המסיירים ללא גבול,
אשר לא ישובו עוד.
שנה טובה לאדמה שקבלנו לחיות עליה,
שנולדנו לה כבניה לאמהות שלנו,
שתקבל אותנו בסוף המסלול,
בתום המסע,
עד מאה ועשרים,
פחות או יותר,
ומי יותר,
ומי פחות,
ומי?
הייחוד שיהיה בשנה הבאה עלינו למוזר,
הוא שרוב עתידנו צפוי לנו בקווים כלליים,
כנובע מהספירה המסודרת מלידה עד מוות,
ואנחנו חוגגים את מותנו בכל יום הולדת,
ואני...
אני מאחל לעצמי שום דבר,
השנה שחלפה הייתה טובה,
השנה שתבוא תהיה טובה,
כמו כל יום וכל שנה אני מהרהר בענייני,
מגחך קמעה ו...
"שנה טובה..."

ציפורים נודדות

שם חלפו ציפורים נודדות,
על פני חלקת שמיים,
כמו רוח סועה.

שם חלפו עלומי הנודדים,
על פני דיונה נשכחת,
כמו סופת חול.

שם נשאתי רגליים עייפות,
בארץ עזובה,
על פני חלקת חיי..
הלכתי..

שם היה סתיו שקט,
בתום קיץ בוער.
שם דומעת הלענה,
טל עם שחר,
שם פלג צונן,
ניגר בין אבנים קשות..
מים חיים..

תקומה

ובעת שנפלתי,
ובשרי בגד בי,
לא ידעתי..
כי תהיה לי תקומה.
ובעת שנשבר לבי,
ופקו ברכי,
לא ידעתי..
כי תהיה ללבי..
תקומה.
ועכשיו,
אחרי שנים הרבה,
ילדי משחקים בחצר,
ואהובתי קוראת בספרה,
יודע אני בלבי..
כי הייתה לי תקומה

חלום

אדם חולם,
ומסילת חלומו,
למישרין.
וחלומו מעלה חיוך...
גופו נח,
לבו רך,
ולעצמו הוא שח..
בחלומו..