סבא זמן

סבא זמן זורם,
הסתיו בא,
הרוח נושב בגן,
וזורה מילותי.

שנה טובה

שנה טובה לכל היילודים,
אני מאחל עד מאה ועשרים,
שנה טובה לכל הנלחמים על גבם,
אילו שהגיע תורם למות,
אני מאחל להם ולעצמי מוות קל ונעים,
אני לא מאחל להם עד מאה ועשרים,
אם הם סובלים.
שכן אנו נולדים אל מותנו בקרב לצאת,
אנחנו מסיימים את חיינו בקרב להישאר,
ויוצאים בכל זאת...
שנה טובה לכל החיילים המסיירים בגבול,
אשר ישובו לביתם חיים,
שנה טובה לכל החיילים המסיירים ללא גבול,
אשר לא ישובו עוד.
שנה טובה לאדמה שקבלנו לחיות עליה,
שנולדנו לה כבניה לאמהות שלנו,
שתקבל אותנו בסוף המסלול,
בתום המסע,
עד מאה ועשרים,
פחות או יותר,
ומי יותר,
ומי פחות,
ומי?
הייחוד שיהיה בשנה הבאה עלינו למוזר,
הוא שרוב עתידנו צפוי לנו בקווים כלליים,
כנובע מהספירה המסודרת מלידה עד מוות,
ואנחנו חוגגים את מותנו בכל יום הולדת,
ואני...
אני מאחל לעצמי שום דבר,
השנה שחלפה הייתה טובה,
השנה שתבוא תהיה טובה,
כמו כל יום וכל שנה אני מהרהר בענייני,
מגחך קמעה ו...
"שנה טובה..."

ציפורים נודדות

שם חלפו ציפורים נודדות,
על פני חלקת שמיים,
כמו רוח סועה.

שם חלפו עלומי הנודדים,
על פני דיונה נשכחת,
כמו סופת חול.

שם נשאתי רגליים עייפות,
בארץ עזובה,
על פני חלקת חיי..
הלכתי..

שם היה סתיו שקט,
בתום קיץ בוער.
שם דומעת הלענה,
טל עם שחר,
שם פלג צונן,
ניגר בין אבנים קשות..
מים חיים..

תקומה

ובעת שנפלתי,
ובשרי בגד בי,
לא ידעתי..
כי תהיה לי תקומה.
ובעת שנשבר לבי,
ופקו ברכי,
לא ידעתי..
כי תהיה ללבי..
תקומה.
ועכשיו,
אחרי שנים הרבה,
ילדי משחקים בחצר,
ואהובתי קוראת בספרה,
יודע אני בלבי..
כי הייתה לי תקומה

חלום

אדם חולם,
ומסילת חלומו,
למישרין.
וחלומו מעלה חיוך...
גופו נח,
לבו רך,
ולעצמו הוא שח..
בחלומו..

לילה בביתי

כבר אחת אחר חצות,
ובני ביתי ישנים,
בּנַי על משכבם חולְמִים,
אהובתי ובנִי שברחמה ממתין..
חולמים..
ורק אני חולם בהקיץ..
כותב שירים..
חושב מחשבות..
כבר אחת אחר חצות...

אשה כאובה

אִשה כְּאוּבה,
נפתלת סביב יסוּרי בשרה,
מבקשת מרגוע,
נלחֶמֶת,
ואנִי נִצב מנֶגֶד,
חסר אוֹנִים,
ואין בידִי להושִיע,
את יסוּרי בשרה..
לוּ רק יכולתי לשאת אוֹתם במקומה..